History : בלרוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במדינה באירופה. אם התכוונתם לסדרת טרקטורים, ראו בלארוס (טרקטור).

רפובליקת בלארוס
דגל סמל
מוטו לאומי: Жыве Беларусь! (תחי בלארוס!) (לא רשמי)
המנון לאומי: אנו, בלארוסים
יבשת	אירופה
שפה רשמית	בלארוסית, רוסית
עיר בירה	מינסק 53°55′N 27°33′E
העיר הגדולה ביותר	מינסק
משטר	רפובליקה נשיאותית
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה	נשיא אלכסנדר לוקשנקו סרגיי סידורסקי
הקמה - הוכרזה - הוכרה	פירוק ברית המועצות 27 ביולי 1990 25 באוגוסט 1991
שטח אחוז מים	207,600 קמ"ר זניח 84 בעולם
אוכלוסייה (2005) צפיפות:	10,300,483 נפש 49 נפש לקמ"ר 78 בעולם
תמ"ג (2005) תמ"ג לנפש:	70,524 מיליון $ 6,847 $ 66 בעולם
מטבע	רובל בלארוסי (BYR)
אזור זמן	UTC +2
סיומת אינטרנט	by
קידומת בינלאומית	375+

בלארוס (בלארוסית: Белару́сь, רוסית: Белору́ссия) היא מדינה הגובלת עם רוסיה ממזרח, עם אוקראינה מדרום, פולין ממערב וליטא ולטביה מצפון. הייתה שייכת לברית המועצות ואחרי התפרקות ברית המועצות הפכה למדינה עצמאית. מ-1996 קשורה בלארוס עם הפדרציה הרוסית, בסדרת אמנות ליצירת ישות הקרויה האיחוד של רוסיה ובלארוס, כצעד לקראת איחוד אפשרי בין שתי המדינות.

- מקור השם

פירוש השם "בלארוס" הוא "רוס הלבנה". לעתים קרובות היא עדיין נקראת בעברית ובשפות אחרות "רוסיה הלבנה" (באנגלית White Russia, בגרמנית Weissrussland וכו'), דבר שהיסטוריונים בלארוסים מתנגדים לו, מכיוון ש"רוסיה" הוא כינוי למדינה הרוסית שמרכזה במוסקבה, שעלתה לגדולה לאחר המאה ה-13, בעוד ש"רוס" הוא הכינוי העתיק יותר לארץ הסלאבים המזרחיים שמרכזה היה בקייב, ושבלארוס רואה את עצמה כאחת מיורשותיה (יחד עם רוסיה ואוקראינה); בכל מקרה, השם נכנס לשימוש רשמי רק במאה ה-19 בעידוד השלטונות הרוסיים. עד היום, בעיקר בחוגים לאומניים, נקראת הארץ ליטא וטוענת לבעלות על שם זה, מתוקף היותה הגורם הדומיננטי בדוכסות הגדולה של ליטא. גם הכינוי "בלורוסיה" או "ביילורוסיה" שהגיע מהשפה הרוסית אינו נכון בעיניהם. השלטון הנוכחי של בלארוס מקפיד להשתמש בעיקר בשם בלארוס (Беларусь) גם בכתיבה ברוסית.

- היסטוריה

העמים הסלאביים והבלטיים התיישבו בשטחה של בלארוס בין המאות ה-6 ו-8 לספירה. במאות ה-9 ו-10 לספירה קמו המדינות הסלאביות הראשונות באזור - פולאצק, טורוב וסמולנסק. במאה ה-13 שטחה של בלארוס הפך לחלק מהדוכסות הליטאית הגדולה. נבהרדק, אשר נמצאת בשטחה של בלארוס, הפכה לבירתה של הדוכסות והשפה העיקרית בה הייתה בלארוסית תיכונה. ב-1569 הדוכסות הליטאית הגדולה התאחדה עם פולין, והפכה ל"רפובליקה של שני העמים" (Rzeczpospolita Obojga Narodów). ב-1795 לאחר חלוקתה של הממלכה המאוחדת של פולין וליטא, שטחה של בלארוס עבר לאימפריה הרוסית. בני העם הבלארוסי, אוניאטים ברובם, אולצו להמיר את דתם לפרבוסלביות ונערכה רוסיפיקציה של התושבים. תושבי בלארוס, יחד עם הליטאים והפולנים, ניסו למרוד מספר פעמים בשלטון הצאר, אך הנסיונות כשלו והביאו להקשחת מדיניות הרוסיפיקציה.

לאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, הוכרזה עצמאות של הרפובליקה העממית של בלארוס (Беларуская Народная Рэспубліка); מדינה זו לא זכתה להכרה רחבה. ב-1919 הקומוניסטים עלו לשלטון בבלארוס והפכו אותה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס, אשר ב-1922 הפכה לאחת המייסדות של ברית המועצות. חלקה המערבי של המדינה דהיום, בהם מחוזות בריסק, הרודנה ווילנה (שהייתה ועודנה עיר במחלוקת) סופחו לפולין. בשנת 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, פלשו הסובייטים למזרח פולין (מערב בלארוס) וסיפחו אותו. השטח חולק בין בלארוס ואוקראינה, כאשר העיר וילנה נמסרה לליטא, שסופחה לברית המועצות אף היא. הסובייטים ביצעו קולקטביזציה מיידית בשטחים החדשים והחלו ברדיפות מיידיות נגד פולנים, שחלק גדול מהם הוגלה לסיביר ולמרכז אסיה.

בלארוס הייתה אחד האזורים הסובייטיים שנפגעו הכי קשה מהכיבוש הנאצי. כרבע מתושביה, יהודים ולא יהודים, נספו. בסיום המלחמה הייתה הארץ עיי חורבות ונזקקה לשיקום ממושך על ידי השלטונות.

עד 1991 הייתה בלארוס "הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של בלארוס", כלומר רפובליקה סובייטית בברית המועצות. עם זאת, בלארוס הייתה חברת ארגון האומות המאוחדות מראשיתו, במקביל לחברות של אוקראינה ושל ברית המועצות. בשלהי הפרסטרויקה התגברו הקריאות לעצמאות ובאותה שנה החלו הפגנות ושביתות שהסתיימו כאשר הפרלמנט הכריז על עצמאות מברית המועצות. בחודש אוגוסט שלאחר כשלון ההפיכה במוסקבה הכריזה בלארוס סופית על עצמאותה.

דגל לבן-אדום-לבן, ששימש את הרפובליקה העממית של בלארוס שהוכרזה ב-1919 ואת הרפובליקה של בלארוס בשנים 1991-1995. מאז 1995 הדגל משמש בעיקר כסמל ההתנגדות לשלטונו של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו.

סמל ה"פאהוניה" - אביר על סוס עם חרב ומגן. הסמל שימש את הרפובליקה העממית של בלארוס שהוכרזה ב-1919 ואת הרפובליקה של בלארוס בשנים 1991-1995. סמלים דומים שימשו את הדוכסות הליטאית הגדולה ואת ליטא העצמאית.

השלטון העצמאי היה בתחילה בעל אופי לאומני. בלארוסית הוכרזה כשפה הרשמית היחידה במדינה, אף על פי שתושבים רבים העדיפו לדבר ברוסית. כמו כן, סמלי המדינה שונו מסמלים סובייטיים לסמלים לאומיים בלארוסיים: סמל ה"פאהוניה" - אביר עם חרב על סוס, שהיה סמלה של הדוכסות הליטאית הגדולה, ודגל לבן-אדום-לבן, שקיימות מספר גרסאות למשמעותו ההיסטורית ולקשר שלו לבלארוס; הדבר עורר ביקורת, מכיוון שסמלים אלה שימשו בעת מלחמת העולם השניה את משתפי הפעולה עם הנאצים. ב-1995, כאשר נבחר אלכסנדר לוקשנקו לנשיא תהליך הבלארוסיזציה התהפך - השפה הרוסית הפכה לשפה רשמית והוצגו סמלים לאומיים חדשים, שהיו מבוססים על הסמלים הסובייטיים. מאז נמצאת הארץ בתהליכי ריאקציה והתקרבות לרוסיה ועוינות כלפי העולם המערבי. מ-1996 קשורה בלארוס עם הפדרציה הרוסית בסדרת אמנות העוסקות בהסרת מכסים, במטבע משותף, ובנושאים קשורים נוספים, שיצרו ישות הקרויה "האיחוד של רוסיה ובלארוס", לקראת איחוד אפשרי בין שתי המדינות.

- פוליטיקה

בלארוס היא רפובליקה שבראשה עומד נשיא בעל סמכויות נרחבות, הנבחר בבחירות כלליות אחת ל־7 שנים. הנשיא ממנה את ראש הממשלה, האחראי על מינוי השרים בממשלתו. במוסד המחוקק שני בתים: בית עליון ובו 64 צירים, 8 מהם ממונים על ידי הנשיא ו־56 נבחרים על ידי נציגים של מועצות מקומיות לתקופה של 4 שנים, ובית תחתון ובו 110 צירים הנבחרים בבחירות כלליות אחת ל־5 שנים. בחירות כלליות לבית הנבחרים נערכו לראשונה בשנת 1995. כל שופטי בית המשפט העליון ממונים על ידי הנשיא; מחצית משופטי בית המשפט הגבוה לחוקה ממונים אף הם על ידי הנשיא והמחצית השנייה - על ידי הבית העליון של הפרלמנט.

השלטון הנוכחי בבלארוס מתאפיין בשליטה סמכותנית של הנשיא אלכסנדר לוקשנקו, אשר אף תיאר עצמו כ"בעל סגנון שלטון סמכותני"^-. על רקע אופיו הדיקטטורי של שלטונו, זכה לוקשנקו לביקורת מהאיחוד האירופי וארצות הברית ולכינוי "הדיקטטור האחרון באירופה".^- תנועות האופוזיציה רבות הוצאו מחוץ לחוק ומנהיגיהן נאסרו או יצאו לגלות. מאז שנת 1996 תוצאות הבחירות ומשאלי־העם לא מוכרים על ידי משקיפים בינלאומיים. תומכי לוקשנקו טוענים מנגד שסגנון שלטונו שומר על היציבות הפוליטית והכלכלית במדינה.

מנהיגי האופוזיציה הבולטים כיום הם אלכסנדר קאזולין ואלכסנדר מילינקביץ'. בבחירות לנשיאות בשנת 2006 הם הפסידו ללוקשנקו. שניהם נאסרו כשהובילו הפגנות מחאה ודרשו חקירת זיופים בבחירות.

- שלטון מקומי

בלארוס מחולקת ל־6 אובלסטים (מחוזות) ועיר הבירה המתפקדת כמחוז עצמאי.

מינסק, עיר הבירה הנחשבת ישות אדמיניסטרטיבית עצמאית מחוז ברסט, שבירתו ברסט מחוז הומל, שבירתו הומל מחוז הרודנה, שבירתו הרודנה מחוז מוהילב, שבירתו מוהילב מחוז מינסק מחוז ויטבסק, שבירתו ויטבסק

- כלכלה

ערך מורחב – כלכלת בלארוס

ענפי התעשייה העיקריים הם ייצור מזון, כימיקלים, דשנים, טקסטיל, חומרי בניין, ציוד חקלאי וציוד תעשייתי. 30% משטח המדינה (63 מיליון דונם) משמשים את החקלאות. הגידולים העיקריים הם שעורה, שיבולת שועל, חיטה, תפוחי אדמה, פשתן, טבק, סלק סוכר, ירקות ופירות. כ־14% מהשטח (בעיקר בצפון המדינה) משמשים למרעה. מגדלים בעיקר בקר, חזירים, כבשים וסוסים.

בתקופה הסובייטית בלארוס הייתה אחת הרפובליקות העשירות בברית המועצות. לאחר התפרקות ברית המועצות נכנסה בלארוס למשבר כלכלי עקב היפרדותה מברית המועצות והפיכתה למדינה עצמאית. בשנים הראשונות שרר מחסור בחומרי גלם. בשנים הראשונות התבצעה הפרטה של הכלכלה, אך ב־1995 הנשיא אלכסנדר לוקשנקו הכריז על מדיניות כלכלית חדשה: "כלכלת השוק הסוציאליסטית". שיטה זו אינה שונה מכלכלה ריכוזית נוסח קומוניזם: המדינה שולטת על המחירים, השכר, שער החליפין. השלטון אינו אוסר על עסקים פרטיים אך עושה הכול כדי שלא יוכלו להתקיים. בשנים האחרונות המדינה מלאימה מפעלים ובנקים ומגדילה את שליטתה על הכלכלה. ההפרטות המעטות שמתבצעות הן ברמת עירייה/עסקים קטנים.

סחר החוץ מתנהל בעיקר עם רוסיה, פולין, גרמניה, אוקראינה ולטביה. תקציב הממשלה הגבוה (בין 45%־50% מהתמ"ג) מלמד על כך שהכלכלה סוציאליסטית ושיש מעורבות גדולה של המדינה במשק. ב־1997 חתמו רוסיה ובלארוס על הסכם איחוד מוניטרי ביניהם. משבר הפיננסי שפקד את רוסיה ב־1998 - משבר הרובל, פגע קשות בבלארוס שתלויה בביקוש מרוסיה שצנח. מאז שנת 2000 עם השתפרות המצב הכלכלי ברוסיה נהנית בלארוס מצמיחה גבוהה (6.7% בממוצע בין 2000-2006). ואולם צמיחה זו אינה נשענת על בסיס יציב בעקבות היעדר תנאים מתאימים להשקעות, היעדר רפורמות ותלות גבוהה ברוסיה.

כלכלת בלארוס מורכבת מ־44% תעשייה, 42% שירותים ו־14% חקלאות. האבטלה במדינה נמוכה ועומדת על 2.7% מכוח העבודה; העובדים מפולגים כך: 26.5% בייצור, 53.5% בשירותים ו־20% בחקלאות.

- תחבורה ותקשורת

ישנם בבלארוס 3,969,400 קווי טלפון, כ-1,000,000 טלפונים סלולריים, 3 מיליון מקלטי רדיו ו־3.2 מיליון טלוויזיות. בתחבורה היבשתית יש 53,500 ק"מ כבישים, כ־1,133,000 מכוניות נוסעות, וכ־5,520 ק"מ מסילות ברזל. יש נמלי תעופה בינלאומיים במינסק ובהומל.

- גאוגרפיה

מפת בלארוס

לבלארוס אין גישה לים. נופה גבעי ומישורי ברובו שיפוע כללי דרומה. שטחים רבים בדרום הם ביצות או ביצות שיובשו. אקלימה יבשתי למדי ולכן בחורף הטמפרטורה הממוצעת בה היא מינוס 6 מעלות צלזיוס ובקיץ 18 מעלות צלזיוס.

חבל דזרזי'נסקי הוא האזור ההררי היחיד במדינה, ופסגתו 356 מטר.

מקווי המים של המדינה הם 21,000 נהרות ונחלים כאשר החשובים שבהם: דניפר ונימן.

הערים הגדולות במדינה הן: הבירה מינסק (1,671,000 תושבים), הומל (481,000 תושבים), מוגילב (367,000 תושבים), ויטבסק (356,000 תושבים) וגרודנו (302,000 תושבים).

- דמוגרפיה

מבט על כנסיית ניאסביז'

האוכלוסייה בבלארוס מורכבת מ־78% בלארוסים, 13% רוסים, 4% פולנים, 3% אוקראינים, 1% יהודים ואחוז אחד של אחרים. 7.25 מיליון מהאוכלוסייה מתגוררים בערים. לפני מלחמת העולם השנייה רוב האוכלוסייה בערים הייתה מורכבת מיהודים ופולנים, ואילו בני העם הבלארוסי התגוררו בעיקר באזורים הכפריים. ביטוי לכך ניתן לראות בכמות הכנסיות הקתוליות שניצבות עד היום במרכזי הערים. חלק מאלה הוסבו לכנסיות אורתודקסיות בימי הצאר וחלקן למבני ציבור בתקופה הסובייטית. רוב היהודים הושמדו במהלך מלחמת העולם השנייה. האוכלוסייה הפולנית סבלה מרדיפות המשטר הקומוניסטי לפני ואחרי המלחמה: רבים מהפולנים המשכילים הוצאו להורג, הוגלו לסיביר ולמרכז אסיה או גורשו לפולין. גם השלטון הנוכחי מערים קשיים על פעילות חברתית ותרבותית של פולנים, אם כי הכנסייה הקתולית מקבלת יד חופשית, בעיקר בגלל ההשפעה הפוליטית של הוותיקן.

השפה הרוסית היא כעת השפה המדוברת ביותר, כשהשפה הבלארוסית משמשת בעיקר כשפה רשמית, אם כי נעשים מאמצים להחיות את השפה ולהחזיר אותה לשימוש היומיומי.

קצב גידול האכלוסיה השנתי הוא שלילי ועומד על 0.2%-.

התפלגות דתית: 31% נוצרים אורתודוקסים ו־18% קתולים.

- יהודי בלארוס

ערך מורחב – יהדות בלארוס

עד למלחמת העולם הראשונה הייתה בבלארוס אוכלוסייה יהודית גדולה ובעלת תרבות מפוארת. הקהילות הגדולות היו במינסק, הרודנה, פינסק, הומל, מוהילב וויטבסק. בערים אלה היוו היהודים אחוז גדול מכלל האוכלוסייה. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1897 51% מתושבי מינסק היו יהודים. בלארוס הייתה ערש התרבות היהודית הליטאית ובתחמה פעלו ישיבות מפורסמות כמו וולוז'ין (שנחשבה לאם הישיבות, והעמידה את ראשי הישיבות והרבנים הנהחשבים ביותר בעולם. היה בה גם גרעין של השכלה כללית, שהבולט בחבריה היה חיים נחמן ביאליק), מיר ישיבת גרודנה, קמניץ, קלצק וסלוצק. גם העיר בריסק, שהייתה מרכז רוחני יהודי מפואר ועתיק-יומין סופחה לאחר המלחמה לבלארוס. ניתן לציין גם את יהודי וילנה כחלק מהמרקם התרבותי והדמוגרפי של יהדות ליטא-פולין-בלארוס. היהודים החרדים שמרו עד עצם היום את ההגדרה של יהודים ליטאים, שמבחינה היסטורית חלה על כל יהודי בלארוס.

אישים ציוניים בולטים, ילידי בלארוס: אברהם קריניצי, חיים ויצמן, שמעון פרס, יצחק שמיר, מנחם מנדל אוסישקין, זלמן שזר, אב"א אחימאיר, ברל כצנלסון, יצחק טבנקין, קדיש לוז, דוד רזיאל, אליעזר קפלן, חיים משה שפירא, דוד רמז ועוד רבים אחרים.

לפני השואה חיו בבלארוס כ־750,000 יהודים, מרביתם בחלקה המערבי, שהיה עד 1939 בשלטון פולין. עם כיבושה של בלארוס על ידי גרמניה הנאצית ב־1941 הצליחו חלק מן היהודים להימלט מזרחה (בעיקר מהחלק המזרחי שהותקף מאוחר יותר), בעוד אלו שנשארו נרצחו ברובם. לאחר המלחמה חזרו חלק מן הניצולים לבלארוס. החיים היהודיים קמו לתחיה די מהר והתקיימו תקופה מסוימת ברמה גבוהה למדי יחסית לברית המועצות. במינסק התנהל תיאטרון יהודי בהנהלת שלמה מיכאלס, בקהילות רבות המשיכו להתקיים רבנים, ובתי כנסת. לאחר רצח מיכאלס ומשפט הרופאים ב־1953, רוב הפעילות חוסלה. נוסף על כך, השלטונות הסובייטים עודדו יהודים רבים לעזוב את בלארוס ואוקראינה ולהתיישב בעומק רוסיה ומרכז אסיה כדי לפתח את האזורים הללו מבחינה כלכלית. בשנות ה־90 החיים היהודיים שוב התעוררו. הוקמו בתי ספר במקומות שונים, חזרו הרבנים לעמוד בראש הקהילות. לפני תחילת העלייה גדולה של שנות ה-90 היו בבלארוס 112,000 יהודים. בין השנים 1990-2004 עלו לישראל כ־70,000 עולים מבלארוס. בבלארוס עצמה פעילים מאוד התנועות: חב"ד - ברוב הערים, קרלין - בעיקר בפינסק, הליטאים - במינסק ובבריסק. כמו כן במינסק קיימת קהילה רפורמית. כיום יש בבלארוס כ־25,000 יהודים.

- הערות שוליים

1. ^ Profile: Alexander Lukashenko. BBC News (20 March 2006). Retrieved on 2006-03-26.
2. ^ Mulvey, Stephen (2001-09-10). "Profile: Europe's last dictator?", BBC News, British Broadcasting Corporation. Retrieved on 2007-12-21. 

- קישורים חיצוניים

• Dima Bartalevich's photos of Minsk
• בלארוס, באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (אנגלית)

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בלארוס

מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן- · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה- · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה- · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה- · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן- · קפריסין- · קרואטיה · רומניה · רוסיה- · שבדיה · שווייץ חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין- שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה - · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · הרפובליקה האוטונומית קרים הערות: 1. ^ חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2. ^ מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.

מדינות חבר העמים
אוזבקיסטן · אוקראינה · אזרבייג'ן · ארמניה · בלארוס · גאורגיה · טג'יקיסטן · מולדובה · רוסיה · קזחסטן · קירגיזסטן

מדינות וטריטוריות סלאביות
אוקראינה · בוסניה והרצגובינה · בולגריה · בלארוס · טרנסניסטריה (בלתי מוכרת) · מונטנגרו · מקדוניה · סלובניה · סלובקיה · סרביה · פולין · צ'כיה · קרואטיה · רוסיה

מדינות ברית המועצות לשעבר
רוסיה - ארמניה - אוקראינה - בלארוס - לטביה - ליטא - טורקמניסטן - גאורגיה - אסטוניה - אזרבייג'אן - קזחסטן - קירגיזסטן - מולדובה - אוזבקיסטן - טג'יקיסטן